כמה אפשר לסרב כל פעם מחדש לשידוכים? ובכן, תלוי את מי שואלים.

הגיע אליי חיים, צעיר בן 32, בחור מצליח בתחום ראיית החשבון, שהחלום הגדול שלו היה למצוא זוגיות. הוא לא רק היה מצליח בתחום הקריירה, אלא היה גם יפה תואר, איש שיחה, הכל בחבילה אחת. כל החברים שלו כבר היו במערכות יחסים רציניות, והוא מזמן כבר הרגיש שהוא רוצה למצוא את האחת שלו.

מה שיפה בו, הוא העובדה שהוא לא התבייש לבקש ממכריו להכיר לו בנות. כשהיו שואלים אותו "נו, מה עם אישה"?, הוא היה עונה שעדיין לא מצא את האחת שלו, ושהוא פתוח להצעות. יפה, נכון? אין הרבה גברים כאלה.

צילום: shutterstock

סבתא שלו היתה דואגת לו לשידוכים, השכנות, חברות של אמא שלו, חברות של אחותו ומי לא. הוא באמת היה בחור מבוקש, אבל משהו לא זרם.

רצו להכיר לו מישהי שלא היתה אקדמאית, זה לא התאים לו, הוא אפילו לא רצה להכיר אותה. רצו להכיר לו מישהי מתוקה שגבוהה ממנו בכמעט ראש - הוא לא היה מוכן לשמוע על זה. ניסו להכיר לו מישהי מהצפון - הוא פסל אותה על מרחק גיאוגרפי, והיו עוד כמה וכמה מקרים דומים. כל פעם תירוץ אחר.

כשהוא הגיע אליי למשרד, אחד מהדברים הראשונים שהוא אמר לי הוא שכבר לא נעים לו לסרב לכל אותם אנשים נחמדים שמנסים למצוא לו שידוך. הם כבר מעקמים לו פרצוף על כך שהוא כל פעם מסרב. "אולי משהו לא בסדר איתי"?, הוא שאל אותי בכנות, וראיתי שנופל לו האסימון.

דאגתי שהוא ילך למאמנת הכי טובה לזוגיות ותוך כמה פגישות בודדות הם כבר הצליחו לעשות סדר בבלגן ולהבין שיש לו פחד מאינטימיות בגלל מערכת היחסים של הוריו. מהר מאוד הם טיפלו בבעיה, והוא פתאום נפתח להמון אפשרויות. הוא יצא מהקיבעון שהוא היה שרוי בו, והצליח לראות את עולם ההיכרויות באור שונה לגמרי.

תוך חצי שנה הוא כבר מצא את האחת שלו דרך משרד השידוכים שלי.

הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית עם ניסיון של למעלה מ-25 שנה - לחילונים, מסורתיים ודתיים, ומחברת הספרים "סטטוס: בזוגיות" ו"שניים סוכר".

לאתר של הראלה לחצו כאן. לגלישה בסמארטפון